הלימות היא התאמה של מבע לנסיבות החוץ-לשוניות שבהן נעשה בו שימוש. מונח זה הופיע עם התפתחות מחקר הסוציולינגוויסטיקה, תורת הסגנון (ע"ע) וההבחנה בין משלבים (ע"ע מִשלב) שונים בלשון, נוסף למונחים תקינות (ע"ע), דקדוקיות ונורמטיביות.
הלימות של מבע נובעת מבחירה סגנונית בין מבעים חלופיים תוך התאמתם לנתונים חוץ-לשוניים, ובעיקר ליחסי מוען–נמען (ע"ע מְעִינוּת, קהל יעד, מטרת השיח ופורמליות של הנסיבות). כך למשל מבע בעל מטען רגשי גבוה לא יהלום את השיח ההיצגי (ע"ע), ובמכתב רשמי לא ייחשב הולם שימוש בביטויי סלנג.
מחבר הערך: ד"ר יצחק שלזינגר
מקורות: שלזינגר, תש"ס
Bolinger, 1975; Crystal, 1980; Palmer, 1971
Bolinger, 1975; Crystal, 1980; Palmer, 1971