איך יש לומר – עֲקִיבוּת או עִקְבִיּוּת? עָקִיב או עִקְבִי? האם שתי הצורות תקינות?
ועדת הדקדוק של האקדמיה ללשון העברית המליצה על הצורה עקיב (וגם עקיבות) במשקל קָטיל, אולם צורה זו מתקבלת לרוב בהתנגדות בקרב הציבור המשכיל. האם קביעת האקדמיה ללשון העברית מחייבת? במקרה זה יש מקום לדון בהגדרה מהי לשון תקינה. האם מילים וביטויים תקינים הם רק אלה המאושרים על ידי האקדמיה? התשובה היא שאפשר להגדיר תקינות בשלוש דרכים שלא תמיד מביאות למסקנות סותרות, אבל אם יביאו למסקנה סותרת, נוכל לבחור את ההגדרה הנוחה לנו. שלוש ההגדרות הן אלה: (1) הגדרת מקורות השפה; (2) הגדרת הסמכות; (3) הגדרת השכבה המשכילה (ההגדרה ההיסטורית, ההגדרה האוטוריטטיבית, ההגדרה הסוציולוגית). ההגדרה הראשונה מכניסה לגדרי הלשון התקינה מילים וביטויים שנמצאו במקורותיה של העברית, בלשון המקרא, בלשון חכמים, בלשון ימי הביניים ובלשון הספרות העברית החדשה. ההגדרה השנייה מכניסה לגדרי הלשון התקינה מילים וביטויים שהסמכות אישרה: מחדשי השפה ומורי הלשון העברית הראשונים שקבעו "מותר" ו"אסור", יועצי הלשון ברשות השידור, ועד הלשון ולאחריו האקדמיה ללשון העברית. ההגדרה השלישית מכניסה לגדרי הלשון התקינה מילים וביטויים הנמצאים בשימוש בקרב השכבה המשכילה, ולא מחוסר ידיעה אלא במכוון. כך נכנסות "עקביות" ו"עקבי" להגדרה השלישית. גם ציבור משכיל המכיר את המלצת האקדמיה, לרוב אינו שבע רצון ומעדיף את "עקביות" ואת "עקבי", ולפיכך נוכל לומר שהן צורות תקינות לפי ההגדרה השלישית.