בכתיבת עבודה אקדמית אנחנו, כותבי העבודה, חייבים לציין באופן ברור על איזה מקור התבסס התוכן שאנחנו כותבים. לעקרונות הרישום הביבליוגרפי
לכך יש שתי סיבות: ראשית, אנחנו שומרים על זכותו של היוצר לבעלות רוחנית וקניינית על עבודתו. שנית, אנחנו מגינים על עצמנו, שכן אנחנו נתלים ב"אילנות גבוהים". אם יהיו לאדם כלשהו טענות כלפי התכנים שהבאנו בעבודתנו, נוכל להצביע על המקור שעליו התבססנו. לשם כך חשוב שנקפיד על שימוש במקורות מהימנים בלבד.
האם מותר לציין בעבודתנו מקור מידע שמופיע במאמר שאנחנו קוראים?
התשובה היא שאין לעשות זאת, אלא יש לציין רק את המקורות שקראנו בעצמנו. אין זה אתי להעמיד פנים כאילו קראנו בעצמנו מקורות שרק קראנו עליהם.
אם חשוב לנו, הכותבים, מסיבה כלשהי לציין מקור שלא קראנו בעצמנו אלא מצאנו במקור אחר שאנחנו קוראים, מותר לעשות זאת, בתנאי חשוב אחד: שלקוראים יהיה ברור שלא קראנו את המקור עצמו. לשם כך עלינו לציין היכן קראנו עליו. זאת ועוד, בשום מקרה אסור לכלול אותו ברשימת המקורות, משום שברשימה זו ייכללו אך ורק המקורות שקראנו בעצמנו.
אם מצאנו מקור שמעניין אותנו, ואנחנו רוצים לציין אותו כמקור שקראנו בעצמנו, עלינו לחפש אותו ולקרוא בעצמנו. במקרים רבים נגלה שמה שכתוב במקור עצמו שונה במעט או בהרבה ממה שכתוב באותו מקור שהתבסס עליו. ההקשר והמטרה של כל כותב, הם שגורמים לשינויים האלה. לכן חשוב להגיע למקור עצמו או לציין רק את המקור שקראנו בעצמנו.
מה אומר החוק בעניין זה? זכויות יוצרים – היבטים אתיים ומשפטיים
אנא שימו לב: הכתוב באתר הוא בגדר מידע כללי ואין לראות בו ייעוץ משפטי. לייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין מורשה.
המחוקק הישראלי העניק הגנה על מגוון סוגי יצירות המביאות לכדי ביטוי או מימוש ייחודיים רעיון כלשהו, למשל כתיבת שיר, סיפור, המצאת משחק או עיצוב אמנותי. לעומת זאת המחשבה והרעיון לכתוב שיר או להמציא משחק לא יזכו להגנה, היות שהם עדיין בגדר מחשבה לא מגובשת. השקעה זו איננה תמיד נמדדת בכסף, ולעתים קרובות הערך שלה רגשי ולאו דווקא חומרי. לרוב יצירות בתחום הקניין הרוחני נעדרות מאפיינים פיזיים מובהקים, ולפיכך קל מאוד להעתיקן או לזייפן, כגון דיסק עם שירים. בכל חברה קיים חשש שאם לא תינתן הגנה ליצירות בתחום הקניין הרוחני יפסיקו היוצרים לתרום את חלקם וישמרו את פיתוחיהם בסוד, מבלי להציגם לציבור. אי לכך, נחקקה חקיקה מתאימה על מנת ליצור איזון ראוי בין צורכי החברה ליהנות מהכישרונות של חבריה לבין הצורך האישי של היוצרים לכיבוד זכויותיהם. לפי חקיקה זו, ניתן לראות גם במאמר אקדמי יצירה המוגנת בזכות יוצרים.
בתחום האקדמי קיימת הקפדה יתרה על כללי הציטוט. חוקרים משקיעים עמל ומחשבה רבים עד לקבלת תוצאות מחקר, לתרגומן למסקנות וכן הלאה. על כן, פרסום יצירתו של חוקר או העתקת חלקים ממנה תחת שמו של אדם אחר מבלי לציין את שם הכותב הוא מעשה בלתי אתי. העתקת עבודה או חלקים ממנה ללא אישור המחבר ודאי שיכולה כאמור להתפרש כהפרת זכות יוצרים, אך מעבר לכך יש לה גם משמעויות אתיות ומשמעתיות.
בחוקים שלהלן ובסדרת תקנות בישראל ניתנת הגנה למגוון זכויות המגינות על פרי יצירתו של האדם:
העתקת עבודה של אדם בהסכמתו או תמורת תשלום לכותב איננה בבחינת הפרת זכות יוצרים, אולם היא מהווה עבירה אתית חמורה במסגרות לימודיות. לקריאה על היבטים אתיים ומשפטיים בנוגע להעתקת עבודות ולקנייה
ספרות לסקרנים
גרינמן טוני (2003). זכויות יוצרים: מעידן הדפוס אל העידן הדיגיטלי. תל אביב: הוצאת איש ירוק.
גרינמן טוני (1998). זכויות יוצרים, אמנים ומפיקים: זכויות, חובות והסכמים. תל אביב: הוצאת סדן.
פריזנטי שרה (2000). דיני זכויות יוצרים. תל אביב: הוצאת כרמל ספרות משפטית.
מחברי ספרים נוספים בתחום זה המעוניינים לפרסם כאן את ספרם, מתבקשים לשלוח את הספר להוצאת אסיף.