עברית כחול

יש עורכים המקפידים על הבחנה בין "על ידו" (לידו, בקרבתו) לבין "על ידיו" (באמצעותו). הבחנה זו נוחה והגיונית שכן מילת היחס "על יד" (לשון יחיד, יד אחת) מתייחסת לקרבה כמו "ליד", ואילו "על ידי" (ידיים בלשון רבים) מתייחסת לעשייה, לעושה

השימוש בתחום המשפטים במילה "נשוא", למשל "נשוא הדיון", "נשוא העבירה", "נשוא המשפט" וכן הלאה, הוא שימוש מודרני. הוא אינו מצוי במקורות ואינו נחשב תקין.  על פי האקדמיה ללשון העברית, האפשרויות התקינות הן "מושא" או "נושא" בהתאם למשמעות הרצויה (מושא הדיון,

"אחריות קפידה" היא מונח משפטי המציין סוג של אחריות פלילית, ומחליף את "אחריות מוחלטת". בטקסטים בתחום המשפט אפשר למצוא את שתי האפשרויות: אחריות הקפידה וגם האחריות הקפידה.  לא ייתכן ששתי האפשרויות תקינות, שכן אם הצירוף "אחריות קפידה" הוא צירוף של

השימוש התקין בתחום המשפטים הוא "בְּעַיִן", תנועת A באות ע'. מילון האקדמיה ללשון העברית בנושא הדין האזרחי [משפט], מביא את הצירוף "בִּצּוּעַ בְּעַיִן". המילה "בְּעַיִן" משמעותה הדבר עצמו, כגון מגרש, מכונית או תמונה, להבדיל למשל מחלופה כספית כגון פיצויים, שווי שוק או פדיון,

"הא" היא מילה בעברית שמקורה בארמית, ומשמעותה: "ההוא". שוחחנו על דא ועל הא = שוחחנו על זה ועל ההוא. הא לחמא עניא = זה (ההוא) לחם העוני. הא כיצד? = וזה (ההוא) – כיצד? שתי המילים "הא כיצד" נשמעות כמילה

ממילון רב-מילים: מאלף:1. שאפשר ללמוד ממנו או להחכים ממנו; מלמד ומאיר עיניים מבחינה שכליתאו מוסרית.• בהקשר זה ראוי לזכור את דבריו המאלפים של שופט בית המשפט העליון.• תודה על עצותיך המאלפות, הן היו לנו לעזר רב. 2. מעניין, מרתק.• הקהל באולם האזין מרותק להרצאה המאלפת.