ד"ר צבי שראל
ד"ר יצחק שלזינגר
פרופ' מאיה פרוכטמן
ד"ר אסיה שרון
ד"ר חיה פישרמן
עורכת: ד"ר אסיה שרון
עורכת משנה: ד"ר חיה פישרמן
הערכים המתפרסמים בלקסיקון עברו שיפוט עמיתים (peer review)
לקסיקון שראל למונחי טקסט, עריכה, שיח וסגנון הוא לקסיקון מקוון, חופשי לשימוש חוקרים, סטודנטים וכלל הציבור, ללא תשלום וללא צורך בהרשמה, בהזדהות ובסיסמה. הערכים עוברים שיפוט עמיתים קפדני, ומועברים לאחר תיקונים ואישור העמית לעריכת לשון, הכוללת בין השאר בדיקת מבנה הערך והתאמתו לדרישות הלקסיקון.
אבן, י' (תשל"ח). מילון מונחי הסיפורת. ירושלים: אקדמון.
אבן-זהר, א' (1970). לבירור מהותה ותפקודה של לשון הספרות היפה בדיגלוסיה. הספרות, 2(2), 286–302.
אבן-זהר, א' (1974). היחסים בין מערכות ראשוניות ומשניות ברב-מערכת של הספרות. הספרות, 17, 45–49.
אבן-זהר, א' (1977). מעמדה של הספרות המתורגמת בתוך הרב-מערכת של הספרות. הספרות, 25, 40-44.
אבן-שושן, א' (2003). מוטו. משה אזר (עורך), מילון אבן שושן. תל אביב: המילון החדש.
אבנר, א' (תשנ"ז). "איך אומרים זאת בעברית?" הרהורים וערעורים על "מילות האקדמיה". בתוך מ' בר-אשר (עורך), פרקים בעברית לתקופותיה: אסופת זיכרון לשושנה בהט (עמ' 223–230). ירושלים: האקדמיה ללשון העברית.
אוכמני, ע' (1978). מוטו. תכנים וצורות: לקסיקון מונחים ספרותיים (כרך ב'). תל אביב: ספרית פועלים.
אלדר, א' (תש"ע). תכנון לשון בישראל. ירושלים: האקדמיה ללשון העברית.
אלמגור, ר' (תשל"א). השעבוד התחבירי כמודד קריאות. בלשנות עברית חפ"שית, 3.
בונה, א' (2011). שימוש באלוזיות ובצירופים כבולים ושבירתם ביצירותיו של אפרים סידון. ספרות ילדים ונוער, 132, 31–42.
בוניאל-נסים, מ' (2010). הערך התרפויטי של כתיבה בבלוג על-ידי מתבגרים הסובלים מקשיים רגשיים-חברתיים. חיבור לשם קבלת תואר דוקטור. אוניברסיטת חיפה, הפקולטה לחינוך, החוג לייעוץ והתפתחות האדם.
גיורא, ר' (1998). תפקיד ההקשר בתהליכי ההבנה – הדוגמה של האירוניה. חלקת לשון, 26, 8–13.
גילולה, ד' (תשמ"ו). הלצות על יהודים בספרות הרומית. מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי, ט', 7–37.
הירשפלד, צ' (2009, 30 יוני). איך עובדת מכבסת המילים בעיתונות החרדית? חדשות YNET.
וייצמן, א' (תשמ"א). אפיונים מישלביים בלשון העיתונות בצרפתית ובעברית והשלכות לתרגום: מבעים במרכאות. חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה. האוניברסיטה העברית בירושלים.
וייצמן, א' (2002). תפקיד הסביבה הטקסטואלית בפענוח עקיפות. בלשנות עברית, 51–-50, 7–49.
יאקובסון, ר' (1989). על כמה אספקטים בלשניים של התרגום. בתוך א' אבן-זהר וג' טורי (עורכים), סמיוטיקה, בלשנות, פואטיקה: מבחר מאמרים (עמ' 123–128). תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
כהן, א' (תשנ"ד). הקשר, משמעות, לימוד אוצר מילים והבנת הנקרא. חלקת לשון, 14, 14–29.
כהן, א' (2001). כוחן של מילים. תואר, 11. http://www.snunit.k12.il/seder/mabat/power2.html
כהן, א' (2009). מילון השקרים והתירוצים. חיפה: אמציה.
כץ, ע' ורביץ, ל' (2006). הצחוק הזה מזכיר לי…. תל אביב: מודן.
לבנת, ז' (1995). "כמובן", "כידוע", "בקיצור": על כוחם הרטורי של תיאורי משפט אחדים. ספר
הדסה קנטור (עמ' 117–129). רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן.
לבנת, ז' (2003). דחייה ישירה ודחייה עקיפה. חלקת לשון, 36, 111–122.
לוי, ז' (תשל"ו). סטרוקטוראליזם: בין מתוד ותמונת עולם. תל אביב: ספרית פועלים.
נבו, ד', וולף, י', גולדבלט, א', לוי, א', מרק, נ' וקניאל, ש' (תשמ"ט, 1989). הבעה בכתב בבית הספר היסודי (דוח מחקר). ירושלים ותל אביב: משרד החינוך והתרבות, המינהל הפדגוגי, האגף לתכניות לימודים ואוניברסיטת תל אביב, בית הספר לחינוך.
ניר, ר' (תשל"ח2). סמנטיקה של העברית החדשה. תל אביב: עמיחי.
ניר, ר' (תשל"ט). מושגים בבלשנות שימושית. ירושלים: משרד החינוך והתרבות, המחלקה לחינוך מבוגרים.
ניר, ר' (תשס"ג). לימודי היסוד בלשון העברית במכללות להכשרת עובדי הוראה. ירושלים: משרד החינוך, התרבות והספורט, האגף להכשרת עובדי הוראה.
עומר, ד' (2005). דפי תמר. תל אביב: עמיחי.
פישרמן, חיה (1971). מעמד הלשון העברית בעדה הרומנית. בתוך שלמה קודש (עורך), ספר קמרט (140–151). ירושלים: המועצה להנחלת הלשון.
מ' פרוכטמן (2002), מדברים בקלישאות. 616 ביטויי שגרה הממלאים את חיינו. קריית גת: קוראים.
פרוכטמן, מ' (תשע"ג). "משלי שועלים" כמשל: העיבוד הספרותי לילדים – הרהורים והדגמות. מ' מוצ'ניק (עורכת), מחקרים בעברית החדשה ובלשונות היהודים : ספר לכבוד אורה שורצולד (עמ' 348–361). ירושלים: כרמל.
פרוכטמן, מ', שר, ע' ושחורי-רובין, צ' (2010). הניבון הישראלי המקיף לביטויים עממיים. בן שמן ותל אביב: מודן ודורון.
פרלמן, ח' (תשמ"ד). ממלכת הרטוריקה: רטוריקה והעלאת טיעונים. ירושלים: מאגנס.
פרלמן, א' (2003). על תרגום, על עיבוד, ועל מה שביניהם. ארץ הצבי. http://www.faz.co.il/story_1409
פרנק, א' (1977). אנה פרנק: יומנה של נערה (תרגם מהולנדית: ש' שניצר, מהדורה שנייה). תל אביב: הוצאת קרני.
קופילוביץ', ש' (2008). מחקרים בקליטת עלייה: דילמות לגבי דו-לשוניות רוסית-עברית במשפחות עולים. הד האולפן, 93, 39–46.
קנטור ה' ומוצ'ניק מ' (תשס"ד).שימושי לשון ייחודיים במודעות העדות החרדיות. בתוך מ' צפור ומ' אביעוז (עורכים), מחקרי מורשתנו: עיוני מחקר במדעי היהדות והחינוך (ספר זיכרון לד"ר צבי בצר, כרך ב–ג, עמ' 237–248). רחובות: מורשת יעקב, מכללה אקדמית דתית לחינוך וישיבת הסדר.
קרמן, ד' (1996). שם חם: אוסף שמות לבנות ולבנים. תל אביב: שבא.
רביד, ד' (תשס"ב). ניצני ההיצג הדבור והתפתחותם ברכישת השיח העיוני. בלשנות עברית, 50–51, 85–120.
רביקוביץ, ד' (1959) (מתרגמת). סנדל הזכוכית (The silver curlew). תל אביב: מחברות לספרות.
רוזנטל, ר' (תשס"א). הזירה הלשונית: דיוקן העברית הישראלית. תל אביב: עם עובד.
רוטנברג-רוזלר, ב', שינמן, ש' וברמן, ע' (2011). יומני היקר: קתרזיס ונרטיבים של לבדיות ביומני מתבגרות. בין המילים, כתב עת לטיפול בהבעה ויצירה, 5. http://www.smkb.ac.il/arts-therapy/beyn-hamilim5/artical/ben-hamilim5-catharsisn-narratives
שורצולד , א' (תשנ"ז). ידיעת לשון ומודעות לשון. בתוך מ' בר-אשר (עורך), פרקים בעברית לתקופותיה (אסופת זיכרון לשושנה בהט, עמ' 399–414). ירושלים: האקדמיה ללשון העברית.
שורצולד-רודריג, א' וסוקולוף, מ' (תשנ"ב). מילון למונחי בלשנות ודקדוק. אבן יהודה: רכס.
שנברג, ג' (2016). העיבוד הספרותי מהו? עיון ביצירת טקסט על פי טקסט. תל אביב: רסלינג.
שנהר-אלרעי, ע' (1980). הסיפור ההומוריסטי בספרות העממית ובספרות הילדים. מעגלי קריאה: כתב עת לעיון ולהדרכה בספרות ילדים, 7, 53–72.
Barbe, K. (1995). Irony in Context. Amsterdam: John Benjamin Publishing House.
Bergenholtz, H., & Tarp, S. (1995). Basic Issues in Specialized Lexicography. In H. Bergenholtz & S. Tarp (Eds.), Manual of specialized lexicography: The preparation of specialized dictionaries (28–31). Amsterdam/Philadelphia: John Benjamins Press.
Boweler, P., (2002 [1979]. The superior person's book of words. Oxford University Press.
Boswood, T. (1954). Communication for specific purposes establishing the communicative event as the focus of attention in ESP. http://sunzi1.lib.hku.hk/hkjo/view/10/1000070.pdf
Britain, D. (2008) Sociolinguistic dialectology: Introduction to dialectology. Subject centre for languages, linguistics and area studies. http://www.llas.ac.uk/resources/gpg/964
Brown, G. T. L. (2003). Searching informational texts: Text and task characteristics that affect performance Reading Online. http://www.readingonline.org
Christensen, M. (1994). Variation in spoken and written Mandarin narrative discourse. Unpublished Ph. D. Dissertation, Ohio State University.
Clark, H. H., & Gerrig, R. J. (1984). On the pretense theory of irony. Journal of Experimental Psychology: General, 113(1), 121-126.
Dascal, M., & Weizman, E, (1987). Contextual exploitation of interpretation clues in text understanding: An integrated model: In J. Verschueren & M. Bertucelli-Papi (Eds.), The pragmatic perspective (pp.31–46). Amsterdam: Benjamins.
Even-Zohar, I. (1990). Translations and transfer. In Polysystem Studies (a special issue of Poetics Today , 11(1), 78–73.
Farjeon E. (1953).The Glass slipper. Oxford University Press.
Fetzer, A., & Weizman, E. (2006). Issues in the study of political discourse: An introduction. pragmatic aspects of political discourse in the media. Journal of Pragmatics, 38, 1–11.
Fishman, Joshua A. (1965). Yiddish in America: Socio-linguistic description and analysis. Bloomington: Indiana University Press; The Hague, Netherlands: Mouton.
Fishman, Joshua A. (1968). 1966. Language loyalty in the United States: the maintenance and perpetuation of non-English mother tongues by American ethnic and religious groups. The Hague: Mouton.
Fishman, J. A. (1968). Readings in the sociology of language. The Hague, Paris: Mouton.
Fishman, J. A. (1972). The sociology of language: an interdisciplinary social science approach to language in society. Rowley, Mass.: Newbury House
Fishman, J. A. (1991). Reversing language shift: Theoretical and empirical foundations of assistance to threatened languages. Clevendon, UK: Multilingual Matters Ltd.
Fishman, J. A. (2001). From theory to practice (and vice versa): Review, reconsideration and reiteration. In Joshua A. Fishman (Ed.), Can Threatened Languages be Saved? (pp. 451-483). Berlin: Mouton de Gruyter.
Frehan, P. (1999). Beyond the sentence: Finding a balance between bottom-up and top-down reading approaches. The British Council, Tokyo. http://langue.hyper.chubu.ac.jp/jalt/pub/tlt/99/jan/frehan.htm
Giora, R. (1995). Irony. In J. Blommaert & C. Bulcaen (Eds.), Handbook of Pragmatics. Amsterdam/Philadelphia: John Benjamin Publishing House.
Grice, H. P. (1975). Logic and conversation. In P. Cole & J. L. Morgan (Eds.), Syntax and Semantics, 3, Speech Acts (pp. 113–127). New York.
Hatch. E. (1992). Discourse and language education. Cambridge University Press.
Herman, Simon N. (1961). Explorations in the social phycology of language choice. Human Relations, 14, 29–46.
Hirsch, E. D. (2003). Reading comprehension requires knowledge of words and the world. American Educator, 27(1), 10–13, 16–22, 28–29, 48. http://www.aft.org/pdfs/americaneducator/spring2003/AE_SPRNG.pdf
Honeycutt, L. (1994), What Hath Bakhtin wrought? toward a unified theory of literature and composition. www.public.iastate.edu/~honeyl/bakhtin/thesis.html
Jakobson, R. (1960). Closing Statement: Linguistics and Poetics. In T.A Sebeok, Style in Language (pp. 350–377). Cambridge, MA: Press of Massachusetts Institute of Technology.
Knowles, E. & Eliot, J (1991). The Oxford dictionary of new words. Oxford University Press.
Kurland, D. (2000). How the language really works: The fundamentals of critical reading and effective writing. www.criticalreading.com
Larsen, R. R. (1999). Organizing information: Metadata and controlled vocabularies [PowerPoint slides]. http://people.ischool.berkeley.edu/~ray/Affiliates98/sld005.htm
Livnat, Z. (2003). On verbal irony and types of echoing. Working Paper in Linguistics, 57, 71–81. London: University College London.
Livnat, Z. (2010). Quantity, truthfulness, and ironic effect. Languages Sciences, 33, 305–315.
Loos, E. E., Anderson, S. Day, D. H. Jr. Jordan P. C., & Wingate, J. D. (2004). What is contrastive analysis? Glossary of Linguistic Terms. SIL International. http://www.sil.org/linguistics/GlossaryOfLinguisticTerms/WhatIsContrastiveAnalysis.htm
Lyons, J. (1981). Language and linguistics: An introduction. Cambridge University Press.
Macnamara, John (1967). (a) The problem of bilingualism; (b) The bilingual's linguistic performance. The Journal of Social Issues, 23(2), 58–77.
Martin, H. M. (1990). Bloomsbury good words guide: Answers everyday language problems. London: Bloomsbury.
McGregor, S. L. T. (2004). Critical discourse analysis: A primer. http://www.kon.org/archives/forum/15-1/mcgregorcda.html
Medwell J., & Wray, D. (1998). Effective teachers of literacy. http://www.warwick.ac.uk/staff/D.J.Wray/ETL/report.html
Price, J., & Price, L. (2004). The Communication Circle. http://www.WebWritingThatWorks.com
Roschelle, J. (1995). Learning in interactive environments: Prior knowledge and new experience. http://www.exploratorium.edu/IFI/resources/museumeducation/priorknowledge.html
Rosenkrantz, L., & Redmond, S. (1995). The Last Word on First Names. Canada: St. Martin’s Paperbacks.
Schiffman, H. F. (1999). Diglossia as a sociolinguistic situation. http://ccat.sas.upenn.edu/~haroldfs/messeas/diglossia/handbuk.html
Smith, M. (2010). Type/token ratios and the standardized type/token ratio. http://www.lexically.net/downloads/version5/HTML/index.html?type_token_ratio_proc.htm
Speake, J. (1999). Oxford dictionary of Idioms. Oxford University press.
Sperber, D., & Wilson, D. (1981). Irony and the use-Mention distinction. In P. Cole (Ed.), Radical Pragmatics (pp. 39–50). New York: Academic Press.
Valdivia, S. (2004). Communicative event (speech event): Textbooks (autonomy analysis). http://txtbks.blogspot.com/2004/11/communicative-event-speech-event.html
Educause Review, 42(1), 68–69. http://creativecommons.org/licenses/by-nc-nd/2.5
דגם רטורי, מבנה רטורי | Rhetorical Structure, Rhetorical Pattern
דגם רטורי הוא כינוי לאופן ארגון הפסקאות בתוך הטקסט. ארגון זה יוצר את מבנה השיח השלם. המבנה הרטורי הוא מרכיב חשוב ביצירת לכידות (ע"ע) של השיח. לכל סוג שיח (ע"ע) מבנה רטורי משלו, המבוסס על חוקי הרטוריקה והקומוניקציה. המשותף לכל סוגי
בלשנות הטקסט | Text Linguistics
בלשנות הטקסט היא אחד משלושת הענפים העיקריים שהסתעפו מחקר השיח (ע"ע) והתגבשו בשנות ה-80 של המאה שעברה. מכונה גם "דקדוק הטקסט" (text grammar) או "תחביר הטקסט". אף כי בלשנות הטקסט הייתה המסד שממנו צמח חקר השיח או דקדוק השיח ((discourse
שיח היצגי | Expository Discourse (גם: Factual Discourse)
שיח היצגי מטרתו למסור מידע, להציג עובדות, רעיונות ודעות, לבחון נתונים, ממצאים ועדויות ואף להסביר ולפרש תופעות חברתיות ואירועים היסטוריים. הטקסט ההיצגי בנוי במבנה היררכי. ייחודו בכך שהוא בנוי משני חלקים עיקריים: הרעיון המרכזי והפרטים התומכים. היחסים ביניהם אמורים להתממש בדרכים
תעביר | Transfer
תעביר (transfer) הוא מונח מתחום תורת התרגום. תעביר הוא פעילות מערכתית שאפשר לזהות בה חוקיות מסוימת, היא מקיימת קשר עם פעילויות אחרות במערכת, ואפשר לראות אותה כחלק מפעילות נרחבת ביותר של העברת מידע ממערכת למערכת (שביט, 1996). התעביר כולל כל
אירוניה | Irony
האירוניה הלשונית היא כלי לשוני טקסטואלי שמטרתו להעביר לנמען מסר שאינו מפורש, תוך כדי יצירת אפקט רטורי. מקורה של המילה ביוונית (eironeia), ופירושה בתפיסה הקלסית הוא להעמיד פנים או לעטות מעטה, ואפילו להתחפש: הדובר האירוני אומר דבר-מה, אך מתכוון להיפוך
מוטו | Motto
המוטו (מאיטלקית, muttum utterance) הוא יחידת שיח מזערית (ע"ע), "מיני טקסט", הממוקמת לפני יצירה ספרותית ומשמשת לה אמירה מטרימה, מעין הכרזה. המוטו משתייך לקבוצת טקסטים מזעריים, שהם יחידות לשון קטנות המקיימות אוטונומיה סמנטית גם ללא רצף לשוני וללא הקשר מילולי.
מילונים מיוחדים, מילונים למטרות מיוחדות | Special dictionaries, Dictionaries for special purposes
מילונים מיוחדים או מילונים למטרות מיוחדות הם מילונים שאוצר המילים שלהם מתקשר למילונים דו-לשוניים, למילוני משמעויות וכדומה ((Bergenholtz, 1995,לקבוצות מקצועיות או חברתיות מיוחדות: סופרים (למשל, מילון חידושי שלונסקי, מאת כנעני, תשמ"ט), רופאים, טכנאים, עולים חדשים, ילדים עם לקויות או לנושאים
עיבוד | abridged/adapted text
עיבוד הוא העברה מסוג אחד של טקסט לסוג אחר. זהו מונח מקובל לסוג שיח הדומה לתרגום (translation), שגם בו יש בו העברה מסוג אחד של טקסט לסוג אחר, אך בניגוד לתרגום שבו יש העברה משפה לשפה, העיבוד מתייחס גם לפעולה
יומן כסוגה ספרותית | Diary as a special genre
היומן הוא בעיקרו אמצעי לארגון פרטים על פי זמנים, אך גם לרישום חוויות אישיות לאורך זמן ובתיארוך, בדרך כלל לא לפרסום. אולם יש שיומנים כאלה מתפרסמים על ידי היורשים של הכותב או דרך מכון לשימור כתביו של יוצר או אישיות
עריכה לשונית, עריכת לשון | Language editing, Professional editing
עריכה לשונית היא עבודתו של עורך מקצועי שהוכשר ואומן לטפל בטקסטים כדי לשפרם מהיבטים שונים, על פי אופי המטלה והמנדט שניתן לו בידי הלקוח (Bisaillon, 2007b): מחבר הטקסט, עורך ראשי (ראו עריכה), המו"ל ועוד. העריכה הלשונית מתחילה לאחר שמסתיים שלב
עריכה | Editing
לעריכת טקסטים שתי משמעויות עיקריות: (1) הפקה כוללת של טקסטים ו-(2) שינוי טקסט נתון. עריכה במובנה הראשון היא הפקת פרסומים, בעיקר ספרים ומאמרים, וסיוע בהוצאתם לאור, והיא כוללת עבודה עם כותבים: מחברי ספרים בערוצי הוצאה לאור, כותבי מאמרים בכתב עת
חקר השיח | Discourse analysis
חקר השיח המכונה גם ניתוח השיח הוא ענף חדש יחסית של הבלשנות. את המונח טבע זליג האריס (Harris, 1952), שהציע לפרוץ את הגבולות המסורתיים של הדקדוק, ולחקור את תופעות הלשון גם ביחידותהגדולות מהמשפט. שיפרין (Schiffrin, 1994) טוען כי חקר השיח הוא
שיח, יחידת שיח, חקר השיח, ניתוח השיח | Discourse Analysis
חקר השיח המכונה גם ניתוח השיח הוא ענף חדש יחסית של הבלשנות. את המונח טבע זליג האריס (Harris, 1952), שהציע לפרוץ את הגבולות המסורתיים של הדקדוק, ולחקור את תופעות הלשון גם ביחידותהגדולות מהמשפט. שיפרין (Schiffrin, 1994) טוען כי חקר השיח הוא
דיגלוסיה | Diglossia
דיגלוסיה, המכונה גם דו-לשוניות, היא שימוש בשתי שפות או בשני קודים לשוניים, האחד גבוה (H – High) ומשמש לשון פורמלית, והאחר נמוך (L – Low) ומשמש לשון בלתי פורמלית. בדיגלוסיה יכולות לשמש שתי שפות שונות או שתי רמות של אותה שפה,
דו-לשוניות | Bilingualism
דו-לשוניות היא תופעה של שימוש בשתי שפות, כשהאחת היא לשון האם והאחרת היא הלשון הכללית. תופעה זו מאפיינת בעיקר קהילות מהגרים, שבהן שפת ארץ המוצא משמשת לצורכי יומיום ולשימוש פרטי אינטימי בתוך הקהילה, ואילו שפת הארץ החדשה נחשבת לשפת המגע
שיח תיאורי | Descriptive Discourse
השיח התיאורי מציג המחשה של עצמים מוחשיים ואף של מושגים מופשטים. הוא עושה זאת על ידי הראָיה (showing) שמכוונת את הנמען להפעיל את הדמיון ולראות בעיני רוחו את התכונות המאפיינות את האובייקטים המתוארים או על ידי מסירה ישירה ( (tellingשל
עריכה עצמית | Self-editing, Self-revision
עריכה עצמית היא עריכה המתבצעת בידי כותב הטקסט. עריכה עצמית נחשבת לשלב האחרון של תהליך הכתיבה, ובאה לאחר שני השלבים הראשונים: שלב התכנון ושלב הכנת הטיוטה (Bisaillon, 2007b). עריכה עצמית נעשית לעיתים לקראת פרסום מחדש של הטקסט. דוגמה לכך היא
הגהה | Proofreading, Copyediting
הגהה היא בדיקת טקסט ותיקון שיבושים בולטים שמקורם בהקלדה או בסיבות טכנולוגיות, וכן תיקון שגיאות בולטות שמקורן חריגה מהלשון הנורמטיבית בעיקר בתחום הכתיב והדקדוק (copyediting) (Bisaillon, 2007a). הגהה היא אפוא אחת הפעולות המרכיבות את פעולת העריכה. המילה העברית הגהה (מילולית – הארה, מן
תפקודי התקשורת
תפקודי התקשורת של הלשון הם תפקודי המסר המועבר בתהליך התקשורת. לכל אירוע תקשורתי יש מטרה, גלויה או סמויה, והיא הקובעת את תפקודו של המסר. ההבחנה בין התפקודים, טיבם ומספרם, שונה ממחקר למחקר ומתקופה לתקופה. קיימים מודלים אחדים המתארים את התפקידים
הבנת הנקרא | Reading Comprehension
הבנת הנקרא פירושה הבנת התכנים המופיעים בטקסט. העיסוק בהבנת הנקרא קיבל תנופה בארצות הברית בשנות החמישים והשישים של המאה ה-20, ופותחו גישות להוראת הקריאה ולהערכתה. פותחו מבחני קריאוּת, בעיקר בידי חוקרים אמריקנים כגון פריי (Fry, 1968) ודייל וצ'ול (Dale &
שיח אקדמי, שיח מדעי | Scientific Discourse, Academic Discourse
השיח האקדמי הוא סוג תקשורת המתנהלת בעולם האקדמי. הוא מתבסס בעיקר על שילובם של שני סוגי שיח: שיח היצגי ושיח טיעוני. השיח האקדמי מופיע בפרסומים אקדמיים הן בכתב (דוחות מחקר, כתבי עת וספרים ותקצירי הרצאות) והן בעל פה (בהרצאות המתקיימות
שיח טיעוני | Argumentative Discourse
השיח הטיעוני (הארגומנטטיבי) הוא אחד מסוגי השיח. הגדרה נפוצה של השיח הטיעוני היא העלאת טיעונים על ידי המוען, שתכליתם לגרום לנמען לקבל את עמדתו (לנדאו, 1993). השיח הטיעוני (נקרא גם השיח השכנועי) הוא מיסודות הרטוריקה (ע"ע), והוא ממלא תפקיד ראשון
ז'רגון | Jargon
המונח ז'רגון משמש בכמה משמעויות:1. לשון מעורבת. דוגמה לז'רגון במובן של לשון מעורבת היא היידיש שבבסיסה אחת השפות הגרמניות של המהגרים היהודים לגרמניה החל במאה ה-9 לספירה. שפה זו קלטה לתוכה יסודות מקומיים בהתאם לאזור הנדודים של יהודי אשכנז. סימן
בדיחה | Joke
הבדיחה היא טקסט סיפורי קצר שיסודו בסיפור העממי (כהן, 2004) ומטרתו לבדח ולגרום צחוק (Caiaro, 1992), לכן היא קשורה להומור (ע"ע הומור), לאירוניה (ע"ע אירוניה) ולנונסנס (ע"ע נונסנס). הבדיחה היא סוגה עתיקה מאוד. הבדיחה נקראת גם הלצה או ויץ (יידיש).
דיאלקטולוגיה | Dialectology
דיאלקטולוגיה היא ענף של הסוציולינגוויסטיקה העוסק בהבדלים בין דיאלקטים. ענף זה בוחן את השונות הלשונית (ע"ע) שבציר הסינכרוני של המחקר הבלשני, שונות המתבטאת בדרכי הבעה ייחודיות בתחומי השפה השונים. הנחת היסוד של הדיאלקטולוגיה היא שגם בתוך קהילה לשונית של דוברי
על־תקינות, תת־תקינות לשונית | High Standard Language, Sub-Standard Language
יש גישות שונות להגדרת מבעים כתקינים או לא תקינים (ר' תקינות). אפשר לתפוס את התקינות הלשונית כמציינת רמה לשונית בינונית, דהיינו לא גבוהה מאוד ולא נמוכה מאוד. מבעים המופיעים בעיקר בלשון הפורמלית של דוברים משכילים ולא יימצאו בלשון הבינונית כגון
רבדים בלשון | Layers of Language
רבדים בלשון הם תקופות בתולדות הלשון. הרבדים ההיסטוריים העיקריים המוכרים בעברית הן לשון המקרא, לשון המשנה והתלמודים, לשון ימי הביניים והלשון החדשה. הבחנות נוספות אפשר למצוא בתוך כמה מן הרבדים האלה על פי האזורים שבהם התקיימה הלשון או לפי התקופות
שאילה זרה, לעז | Borrowing Words
שאילה זרה (לעז) היא חדירת מילים מלועזית אל הלשון העברית. שחדרו מתקופת תחיית הלשון (המאה ה-19) ואילך. יש להבחין בין מילים זרות (שאילה זרה) לבין מילים שאולות. המילים הזרות חדרו מתקופת אליעזר בן יהודה. הן מתאפיינות בכך שיש בהן יסוד
סלנג, עגה | Slang
סלנג הוא תת-לשון השגורה בפי דוברים מכל שכבות החברה בנסיבות לא פורמליות. זוהי לשון עממית הנחשבת לשון שוליים (ע"ע), ואפשר לראות בה סוג של משלב. בשכבות חברתיות חסרות השכלה הוא עשוי להיות להיחשב כעגה חברתית (סוציולקט). במחקרים על לשונם של
פּידג'ין | Pidgin
פידג'ין היא לשון מעורבת, שמשמשת את הדובר כשפה שנייה וכשפת מגע במציאות רב-לשונית, שבה הדובר זקוק לצופן לשוני מצומצם שיאפשר לו תקשורת עם דובר שפה אחרת (Wardaugh 1986). הפידג'ין מדוברת בדרך כלל בפי מיעוטים לאומיים ועמים קולוניאליים או בפי דוברים
משלב | Register
המונח מִשְלָב מציין גוון לשוני המשמש בפי המוען (ע"ע מְעִינוּת) בנסיבות מסוימות, חברתיות או אחרות, ומציין בעיקר הבדלים בדרגת ההלימות (ע"ע) והפורמליות (ע"ע פורמליות הנסיבות, פורמליות של טקסט) של השיח. הוא סוג לשון המושפע משילוב של מאפיינים לשוניים עם מאפיינים
סוציולקט | Sociolect
סוציולקט הוא דיאלקט לשוני או תת-לשון. הסוציולקט הוא לשונה של קבוצה חברתית בעלת מאפיינים לשוניים מיוחדים לה. הסוציולקט עשוי לייחד את לשונם של דוברי קבוצה חברתית שחבריה משתייכים למעמד חברתי-כלכלי משותף, לתחום עיסוק משותף או אף למקום גאוגרפי משותף כגון
סוציולינגוויסטיקה | Sociolinguistics
סוציולינגוויסטיקה היא בלשנות חברתית, אחד מענפי המאקרו של הבלשנות. היא מתמקדת בחקר הזיקה ההדדית שבין הלשון לבין החברה. יש הרואים את הסוציולינגוויסטיקה כאחד משלושת ענפי בלשנות-המאקרו (macro-linguistics), עם הפסיכולינגוויסטיקה והאתנולינגוויסטיקה, וזאת משום שלכל אחד מענפים אלה הסתעפויות לענפי משנה ולתת-נושאים,
אידיולקט | Idiolect
אידיולקט הוא אופני הבעה לשונית אישית השמורה לפרט, מעין "דיאלקט אישי" האמור לייחד אותו מאחרים לפי גיל ומגדר, רמת השכלה ועוד. גם בתוך קהילת לשון המתאפיינת בסוציולקט מיוחד יש לכל פרט סגנון אישי, הבא לידי ביטוי בבחירה שונה של אופני ההיגוי,
הלימות, הלימות לשונית, הלימות משלבית | Appropriateness
הלימות היא התאמה של מבע לנסיבות החוץ-לשוניות שבהן נעשה בו שימוש. מונח זה הופיע עם התפתחות מחקר הסוציולינגוויסטיקה, תורת הסגנון (ע"ע) וההבחנה בין משלבים (ע"ע מִשלב) שונים בלשון, נוסף למונחים תקינות (ע"ע), דקדוקיות ונורמטיביות. הלימות של מבע נובעת מבחירה סגנונית בין
תקינות לשונית | Language Norm
תקינות לשונית היא ציות לחוקי הדקדוק ולהלימות המשלבית (ע"ע הלימות, נורמטיביזם). תקינות לשונית מכונה גם נורמטיביוּת לשונית, והדיון בה הוא דיון בענייני מותר ואסור בלשון. מוסדות רשמיים כגון מערכת החינוך ואקדמיות לאומיות ללשון המדינה, רואים לנגד עיניהם חובה לכוון את
תיהלוך הטקסט | Text Processing, Discourse Processing
תיהלוך הטקסט הוא מענפי חקר השיח. תיהלוך הטקסט הוא תהליך קוגניטיבי שבו מעורב הקורא בהבניה מחדש של הטקסט לשם הפקת משמעות ממנו. ענף חדש יחסית זה של חקר השיח עוסק בשאלה: כיצד מושפעות הקריאה והפקת המשמעות מהטקסט מגורמים הנעוצים לא
ניתוח השיחה | Conversation Analysis
ניתוח השיחה הוא אחד משלושת ענפיו העיקריים של חקר השיח (ע"ע), נוסף לבלשנות הטקסט ולתיהלוך הטקסט. כבר בשלב מוקדם של התפתחות חקר השיח חל פיצול בין חקר השיח הכתוב, שעיקר מימושו בבלשנות הטקסט לבין חקר השיח הדבור, שהביא ליצירת ענף נפרד:
אתנו-מתודולוגיה | Ethnomethodology
שיטת מחקר הרווחת במחקרים של ניתוח השיחה. לפי האתנו-מתודולוגיה, לשפה הדבורה אנו חשופים מיד עם היוולדנו, והיא הבסיס לכל תקשורת אנושית. לפיכך השיח הדבור נותר הפרוטו-טיפוס של השימוש הלשוני. הגישה האתנו-מתודולוגית גורסת שהמחקר צריך להתבסס על נתונים הנאספים מתוך היקרויות
סוגה, ז'אנר | Genre
המונחים סוגה או ז'אנר הם כינויים למיון פנימי של חלוקה מסורתית, מסועפת או חדשה של כל סוג של טקסט, מילולי, חזותי או צלילי, ספרותי, אמנותי או עיוני. יש גישות שונות לתפקודי הסוגות המאפשרות חלוקות מהיבטים שונים, וההיבט הבולט העיקרי הוא
בלוג | Blog
הבלוג הוא סוגת שיח מקוון, בדרך כלל אישי. נוהגים לראות את הבלוגים כסוג חדש של טקסט בעל אפיונים סגנוניים ולשוניים ייחודיים. הבלוג נחשב כ"מקרה מבחן" בתרבות האינטרנט, שבו משולבים ממדי המולטימדיה (צליל, תמונה), ההיפרטקסט וקוד ייחודי של כתיבה אישית הבולטת