עקרונות הרישום הביבליוגרפי

סמינר לכתיבת עבודה אקדמית

עקרונות הרישום באתר מתייחסים לשיטת הרישום של אגודת הפסיכולוגים האמריקנים (American Psychological Association –  APA), המקובלת בפסיכולוגיה, בחינוך ובתחומים נוספים, בעיקר במדעי החברה. 

מדריך הפרסומים החדש של אגודת APA, מהדורה שישית, 2010. אלפי חוקרים, כותבים ועורכים בעולם הרחב נוהגים על פיו. לאלבום תמונות מביקור במרכז APA בוושינגטון הבירה.

מאמר, ספר, ערך באנציקלופדיה, הרצאה ביום עיון וכן הלאה, נקראים "מקור מידע". 
ממקורות המידע אנחנו שואבים מידע שמאפשר לנו לכתוב את הטקסט שלנו.
עלינו להפנות את קוראי הטקסט שלנו למקורות המידע שמהם לקחנו את המידע בטקסט שלנו.  

1. איפה מציינים מקור מידע שהתבססנו עליו?

כל מקור מופיע פעמיים:

  1. בגוף העבודה מיד לאחר שכתבנו את הרעיון. המטרה – שהקורא יידע על מה כל רעיון התבסס.
  2. בסיום העבודה בפרק נפרד בשם "מקורות" (או "ביבליוגרפיה" או "רשימת מקורות"). ברשימה זו מופיעות כל ההפניות (כל האזכורים הביבליוגרפיים) שהוזכרו בגוף העבודה, אבל הפעם עם פרטים מלאים, כדי שהקורא יוכל למצוא אותם בספרייה, בחנות או באתר למכירת ספרים.

2. אילו פרטים צריך לציין בגוף העבודה? איך מציינים אותם?

בגוף העבודה מציינים רק שני פרטים: שם המשפחה של המחבר ושנת הפרסום. מציינים את הפרטים בסוגריים, ורצוי בסוף משפט, כדי לא לפגוע בשטף הקריאה. במקרה של ציטוט מדויק יש להוסיף את מספר העמוד.

דוגמה מגוף הטקסט – כותב העבודה מציג רעיון שלמד ממקור מידע שמחברו הוא לוין:

בתחילה התמקדו החוקרים בפיתוח מערכת חמצן סגורה לצורכי צלילה, אולם בעקבות שני אירועים של הרעלת חמצן הוחלט על פיתוח מערכת המבוססת על עיקרון אחר (שני, 2013).

נקודה: שימו לב שהנקודה באה בסוף כל המשפט, לאחר הסוגריים.

ציטוט: אם כותב העבודה מצטט מלוין ציטוט מדויק, הוא צריך להוסיף את מספר העמוד של הציטוט.

דוגמה לציטוט מדויק בגוף הטקסט:
בתחילה התמקדו החוקרים בפיתוח מערכת חמצן סגורה לצורכי צלילה, אולם בעקבות שני אירועים של הרעלת חמצן הודיע מפתח המערכת, קוסטו (Cousteau) ש"אין […] מה לחפש בכיוון זה" (שני, 2014, עמ' 24). 

רצוי שלא לצטט מן המקורות כלשונם, אלא לשלב את הרעיונות ולהתאימם לטקסט שלנו. אנחנו מצטטים רק אם חשוב לנו מסיבה כלשהי להביא דברים כלשונם – למשל, אם הדברים נאמרו בצורה קולעת מאוד וייחודית.

3. אילו מקורות לכלול ברשימת המקורות?
כל המקורות שהוזכרו בגוף העבודה חייבים להופיע ברשימה הביבליוגרפית.
רק המקורות שהוזכרו בגוף העבודה יופיע ברשימה הביבליוגרפית. אסור להכניס מקורות שלא מופיעים בגוף העבודה.

4. האם מותר לציין בעבודתנו מקור שמוזכר במאמר שאנחנו קוראים? 

מותר לציין רק מקורות שקראנו בעצמנו.
אין זה אתי להעמיד פנים כאילו קראנו בעצמנו מקורות שרק קראנו עליהם. קראו על אתיקה ועל זכויות הכותב על עבודתו

אם חשוב לנו מסיבה כלשהי לציין מקור שלא קראנו בעצמנו אלא מצאנו במקור אחר שאנחנו קוראים, מותר לעשות זאת, בתנאי חשוב אחד: שלקוראים יהיה ברור שלא קראנו את המקור עצמו. לשם כך עלינו לציין היכן קראנו עליו. זאת ועוד, בשום מקרה אסור לכלול אותו ברשימת המקורות, משום שברשימה זו נכללים אך ורק המקורות שקראנו בעצמנו. 

אם מצאנו מקור שמעניין אותנו, ואנחנו רוצים לציין אותו כמקור שקראנו בעצמנו, עלינו לחפש אותו ולקרוא בעצמנו. במקרים רבים נגלה שמה שכתוב במקור עצמו שונה במעט או בהרבה ממה שכתוב באותו מקור שהתבסס עליו. ההקשר והמטרה של כל כותב, הם שגורמים לשינויים האלה. לכן חשוב להגיע למקור עצמו או לציין רק את המקור שקראנו  בעצמנו.

5. אילו פרטים יש לציין לגבי כל מקור ברשימת המקורות?

ברשימת המקורות מציינים פרטים רבים וחשובים לאיתור מקור המידע:

שם המחבר – שם משפחה ואות ראשונה של שם פרטי
שנת הפרסום
שם המאמר
(אם המקור הוא מאמר)
שם הספר (אם המקור הוא ספר או אסופת מאמרים)
טווח העמודים של המאמר (אם המקור הוא מאמר). יש לציין מס' עמוד ראשון ואחרון, עד סוף רשימת המקורות של המאמר, למשל 4523
שם כתב העת (אם המקור הוא מאמר שהתפרסם בכתב עת)
מספר הכרך (אם המקור הוא מאמר שהתפרסם בכתב עת או אם המקור הוא ספר שיש לו כמה כרכים)
שם ההוצאה לאור (אם המקור הוא ספר או אסופת מאמרים, למשל כתר, עם עובד, אסיף…)
מקום ההוצאה לאור (אם המקור הוא ספר או אסופת מאמרים, למשל תל אביב, ירושלים…)
שם העורך – אות ראשונה של שם פרטי ושם משפחה (אם המקור הוא מאמר באסופת מאמרים. שם עורך לא נחוץ אם המקור הוא מאמר שהתפרסם בכתב עת.

6. ברשימת המקורות – מה הסדר של הפרטים של כל מקור? האם חשוב לסדר את הפרטים של כל מקור בסדר מסוים? 

חשוב להקפיד על הסדר. הסדר נקבע לפי סוג המקור כדי להבחין ביניהם, כלומר הפרטים של ספר נכתבים בצורה שונה מאשר הפרטים של מאמר בכתב עת או של מאמר באסופת מאמרים. כך יודעים הקוראים מיד אם הפריט הביבליוגרפי מתייחס לספר, למאמר וכן הלאה.
 
שם המחבר והשנה נכתבים בצורה זהה בכל סוגי המקור (חוץ מאשר סוגי מקורות שלגביהם חשוב לציין את התאריך המדויק, ולא רק שנה, כמו הרצאה או עיתון יומי).
 
תמיד מתחילים עם שם המשפחה של המחבר, קיצור השם הפרטי (אות ראשונה בלבד) ושנת הפרסום. למשל: גולן, א' (2015). 
הסיבה: הקוראים רואים בגוף העבודה את שם המחבר ואת שנת הפרסום, ולפי שם המחבר והשנה הם יודעים לחפש את המקור ברשימת המקורות. רק כשיראה את המקור ברשימת המקורות יוכלו לדעת אם הוא ספר, מאמר בכתב עת וכן הלאה.
 

ממשיכים עם שם הספר או עם שם המאמר. סידור שאר הפרטים תלוי בסוג המקור. סוגי מקורות הם: ספר, מאמר באסופת מאמרים, מאמר בכתב עת, אתר וכן הלאה.

7. מה סדר המקורות ברשימת המקורות?

סדר הרשימה הוא לפי סדר א"ב של שמות המשפחה של המחברים ללא הבחנה בין סוגי המקורות.

קודם באים המקורות בעברית, ולאחריהם באנגלית. את רשימת המקורות בעברית מצמידים לצד ימין, את רשימת המקורות באנגלית אנחנו מצמידים לצד שמאל.

לנדור, א' (2014). פעילות ספורט נשים באתלטיקה ובכדורסל במסגרת
     תנועת המכבי בארץ ישראל בין שתי מלחמות העולם. בתנועה, 87, 7–26.

Share, A. R., & Lee, T. D. (2013). Shift control and learning. New
        York: Harper Perennial.

8. איך מעצבים את רשימת המקורות?

השורה השנייה של כל מקור מוּזַחַת (=מתחילה פנימה) ומתחילה בערך תחת האות החמישית של השורה הראשונה (מעט יותר מסנטימטר). הסיבה: כך יבלטו שמות המחברים, וכך יהיה קל לקוראים למצוא את המקור שהם מחפשים.

9. הדגשה ברשימת המקורות: מה מדגישים, למה ואיך?

בכל מקור חובה עלינו להדגיש פרט אחד, כדי שייקל למצוא אותו בספרייה או בחנות הספרים. כשהמקור הוא ספר, מדגישים את שם הספר. כשהמקור הוא כתב עת, מדגישים את שם כתב העת ואת מספר הגיליון.
ההדגשה נעשית באמצעות הטיית הגופן    (להטיה ניתן גם ללחוץ  על המקשים ctrl+I).

רשימת המקורות: דוגמאות לפי סוג המקור

ספר
דנאל, ד' (2014). פסיכולוגיה חברתית: עמדות, תפיסות, דעות ואמונות. תל
       אביב: אסיף. 

Asrtid, P. E., & Roland, R. (2014). Textbook of reading and
       writing
.
London: Roe- Hill. 

מאמר בכתב עת
פייגין, ר', אפרתי, ש' ובן דוד, ח' (2013). שחיקה בהוראה בקרב
       מורים. חונכים ומחנכים, 4, 7–27.

Litvin, J. (2014). Comparision of two teaching methods. Journal of
       Education and Teaching, 25
, 35–38. 

מאמר באסופת מאמרים ("פרק בספר עם עורך")
מודן, ב' (1994). אפידמיולוגיה של הזקנה. בתוך ב' חבוט וא' הרט (עורכים),
       פרקים נבחרים רפואה גריאטרית (עמ' 30-15). ירושלים: מאגנס. 

Sale, D. G. (1991). Neural adaptation to strength training. In P. V.
       Komi (Ed.),
Strength and power in sport (pp. 249-265).
       London: Blackwell Scientific.
1
לחצו על הכפתור שלמטה כדי להשאיר לנו הודעה בווטסאפ, נחזור אליכם בהקדם.
Powered by