אנחנו בונים בד בבד את שני הפרקים – את סקירת הספרות ואת רשימת המקורות (הרשימה הביבליוגרפית).
עיקר העבודה המחקרית הוא דיווח על המחקר שהכותב ערך בעצמו. פרק סקירת הספרות הוא רק הרקע למחקר, ובה הכותב מספר מה ידוע כבר במדע על הנושא. בכך המחבר מראה מדוע היה חשוב לערוך את המחקר שביצע.
סקירת הספרות מתבססת על מידע שהכותב קורא במקורות שונים (מאמרים, ספרים). כל מקור (מאמר, ספר) שאנחנו, הכותבים, לקחנו ממנו תוכן או רעיון כלשהו הכתוב בו, חובה עלינו לציין בתוך סקירת הספרות מאיזה מקור לקחנו את המידע.
מקובל לרשום בסוגריים את שם המשפחה של המחבר ואת שנת ההוצאה מיד בסוף המשפט או הקטע שבו מובא המידע, אבל בשלב מוקדם זה לא נורא אם נכתוב בדרך אחרת כרצוננו, ובלבד שנדע לגבי כל פיסת מידע מניין לקחנו אותה.
מיד לאחר זאת נפתח קובץ שנקרא לו "מקורות", ונרשום בו את כל פרטי המקור. נוסיף לקובץ זה כל מקור חדש שלקחנו מידע מתוכו והכנסנו לעבודה. בהמשך נסדר את רשימת המקורות לפי הנדרש. מה שחשוב כרגע הוא לרשום לעצמנו את כל הפרטים של המקור, כדי שלא נאלץ מאוחר יותר לחזור ולחפש אותו כדי לאתר פרטים ששכחנו לרשום. עדיף לכתוב יותר מדי פרטים ובלבד שלא יחסרו פרטים אחר כך.
אם אנחנו עדיין לא יודעים אילו פרטים יידרש מאיתנו לכתוב בהמשך, נכתוב כמה שיותר פרטים, למשל את אלה:
- שמות פרטיים (אחד או כמה, לפי המצוין במאמר או בספר) ושם משפחה של הכותב
- שמות פרטיים ושם משפחה של העורך
- שנת ההוצאה
- שם המאמר או הספר
- שם כתב העת (אם המקור שלנו הוא מאמר שפורסם בכתב עת)
- מספר הכרך
- מספרי העמודים של העמוד הראשון
והאחרון של המאמר או של הפרק - מספר העמוד שממנו ציטטנו, אם
ציטטנו במדויק (העתק-הדבק ומירכאות). שימו לב: בדרך כלל אנחנו מביאים את הרעיון ולא ציטוט מדויק. - מקום ההוצאה (למשל תל אביב, New York)
- שם ההוצאה לאור
- שם האתר וכתובתו (אם מצאנו את המקור באינטרנט).
כדאי גם לרשום פרטים על מיקומו של המקור או סימנים כלשהם, שיעזרו לנו לחזור ולמצוא אותו, אם יהיה לנו צורך.