כבר למדנו ש"אמריקני" עדיף על "אמריקאי". הסיומת של חיריק ויו"ד אחריה היא תמיד מוטעמת, כלומר תמיד במלרע. לכן אנחנו מטעימים את הסיומת "שי" במילה "טפשי" ואת הסיומת "ני" במילה "עקרוני". אבל להדגיש את ה"ני" ב"אמריקני" נשמע מוזר. ואכן עקבנו אחר דוברים בתקשורת ושמענו שוב ושוב שהם מטעימים דווקא את ה"קָ" (מלעיל).
חשבנו על המילה "שפים", ריבוי של שף, ועל המילה "ברים", ריבוי של בר. גם במקרים אלה הסיומת אינה מוטעמת, אף על פי שסיומת הריבוי תמיד מוטעמת בעברית, למשל במילה "סוסים" (הטעם בהברה האחרונה – "סים"). האם הסיבה היא שמדובר במילים לועזיות, ולכן גם "אמריקני" שונה מהנהוג בעברית?
אבל אז חשבנו גם על המילה "תל אביבי", שבה הסיומת אינה מוטעמת בדרך כלל, וגם על "ירושלמי". אם כך "אמריקני" שייך לקבוצה הזו, ואולי לכן דומה לחבריו בקבוצה מבחינת הטעם.
אחד מאתנו שלח שאלה לאקדמיה ללשון העברית, וזכינו בתשובה יפה. אכן בעברית הסיומת הזו תמיד מוטעמת, כלומר מלרע. מכאן ש"ני" תהיה תמיד מוטעמת במילה "אמריקני". אבל מוסיפה האקדמיה ואומרת שההגייה הרווחת היא במלעיל.
אם כך מה המסקנה? נראה לנו ש"אמריקני" במלעיל הוא טוב בהחלט בשבילנו, אבל אם נרצה להקפיד במיוחד נאמר "אמריקני" במלרע. נעשה על ידו או על ידיו?
יש עורכים המקפידים על הבחנה בין "על ידו" (לידו, בקרבתו) לבין "על ידיו" (באמצעותו). הבחנה זו נוחה והגיונית שכן מילת היחס "על יד" (לשון יחיד, יד אחת) מתייחסת לקרבה כמו "ליד", ואילו "על ידי" (ידיים בלשון רבים) מתייחסת לעשייה, לעושה